"השקעתי בחברה שמפתחת את הפייסבוק של האובר הקריפטוני הבא" - משפט סתום אבל מגניב שמתחבר למילות הבאזז העכשוויות. זהו משפט אופייני לאדם שמתלהב מההשקעה החדשה שלו. אלא שהאמת היא שבניגוד לתדמית הזוהרת שדבקה בהשקעות, מדובר באפיק אפרורי הרבה יותר מכפי שנדמה לנו.
שהרי מהי השקעה, אם לא הקרבה עכשווית לטובת עתיד טוב יותר? המשקיע יוותר על קניית רכב חדש, או המשקיעה תוותר על שיפור תנאי מגוריה בהווה, לטובת עתיד מבטיח יותר, במקרה הטוב בטווח הבינוני. לעיתים בכלל מדובר בעתיד הטוב יותר של הילדים והנכדים. כמו מתאמנים בחדר כושר, המשקיעים מזיעים ומתייסרים היום כדי לזכות בגוף מחוטב ובבריאות טובה יותר בעתיד, אף שאלה, כמובן, לא מובטחים להם.
הסבלנות משתלמת
מי שממהר להגיע לתוצאה הוא קורבן טוב להונאות. כך, למשל, תכשירים ונותני שירותים יציעו לכם גוף מחוטב בתוך שלושה ימים. מי שכבר החליטו שהם מוכנים לעבור את התהליך, נוטים להאמין שמצאו את קיצור הדרך האולטימטיבי.
אלא שהצד השני - המוכר - התכוון לשלושת הימים הנדרשים לכסף להגיע לחשבון הבנק שלו, לפני שאתם כלקוחות-קורבנות מפסיקים לעניין אותו לנצח. כך גם בהשקעות: החלטתם לוותר על הכסף בהווה כדי ליהנות מסיכוי לעתיד טוב יותר? היזהרו מקיצורי דרך.
כך גם בהשקעות. כשמן, הן דורשות השקעה - ולא רק כספית.
הגיל הממוצע של אזרחי ישראל הוא כ-.30 אם נוציא את כל טווח הגילאים שלא קוראים את העיתון, נניח עד גיל ,15 נגיע לגיל ממוצע של 40 לקוראי שורות אלו.
תוחלת החיים הממוצעת בישראל עומדת על 82.5 שנים. ולכן לקורא הממוצע יש 42 וחצי שנות השקעה לפניו. זה המון.
ניקח למשל שני חברים, עומר ואדם. שניהם חסכו 100 אלף שקלים. עומר החליט לחלק את ההשקעות שלו בין נדל"ן בחו"ל לבין סטארט-אפ של חבר. התחושה היא שההשקעות מעולות, אבל הן צפויות להניב ב-42 וחצי השנים הבאות 3% בשנה אחת.
נוסיף לכך את העובדה שרמת הסיכון של סטארט-אפים גבוהה במיוחד (בין אפס ל-%10 הצלחה). ערך הנדל"ן, לעומת זאת, יוכפל אחרי 20 שנה, והוא גם יניב שכירות בדרך. זה לא רע. עומר במהלך שנות ההשקעה הללו הצליח לשלש את סכום הכסף שלו ואף יותר, והגיע לסכום יפה של כ-360 אלף שקלים.
ראה מה זול - וקנה
מה קורה עם אדם? אדם הביט סביבו וראה אחת לעשור מה זול - וקנה. בעשור הקודם הוא החזיק בדירה, בעשור שלפניו הוא רכש מניות באמצעות מנהל תיקים מקצועי, ובעשור אחר הוא קנה איגרות חוב. אדם לא תמיד צדק בהערכות שלו, והיו מכשירי השקעה שעלו יותר, אך הוא נמנע מהשקעה שתפסיד את הכל. כיוון שהוא קנה רק בזול, הוא קנה רק את מה שאחרים לא מצאו בו עניין.
הרוב, כמובן, לעגו לו על הבחירות שלו, אבל זו הסיבה שהם לא עשו זאת והותירו את המחיר נמוך.
בסופו של דבר, התשואה הממוצעת של אדם היתה 6% בשנה בממוצע - שזה ריאלי לחלוטין. אם נחשב תשואה של 6% עם הריבית דריבית, נגיע באותה השקעה לתשואה של 1,273,598 שקלים באותה תקופה - בערך פי שלושה(!) מעומר.
אדם הבין את הסוד. בהשקעות, הדרך המוצלחת היא לקנות את הדברים הזולים, לאחר מחקר מקיף והיגיון בריא.
הדברים הזולים הם בדרך כלל הדברים השנואים, אלו שלא יובנו על ידי הסביבה הקרובה לכם.
פורסם במקור בישראל היום בתאריך 31/05/19
http://digital-edition.israelhayom.co.il/olive/apa/israel/?href=ITD%2F2019%2F05%2F31&page=25#panel=document